June 4, 2015

מחשבות לקראת קיץ...


בוקר קייצי ונעים ובהילוך איטי.. יש כאלה.






שמחה שוב לקחת לי רגעי כתיבה יקרים ואהובים ולספר לכם, מתמידים שכמותכם.., על הנפלאות והאתגרים בממלכת העץ והאבן והחלודה הפרטית שלי...
הפעם אדבר קצת על מחסומי יצירה ומה אני עושה כשבאמת המוח ריק/כשמנסים להתנתק ולצלול לעולם יצירתי וקשה מסיבה כלשהיא/הסידורים הרבים והחיים מאיימים להיכנס לתוך חדר הסטודיו ולבלוע אותי תחת הר כבסים.
או כשסתם צריכים משהו שיניע את החושים והמוח ויתחיל ניצוץ של יצירה.

כי לפעמים זה באמת כך, משהו נע ופתאום יוצא ממני משהו שלא ציפיתי ואני שוב צינור.. שמעביר את התמונה לעולם.
אבל לא תמיד זה כה פסטורלי, ועל רגעים שכאלה אני מתעכבת הפעם.

מאמינה שלכל אחד יש מה שעוזר לו,לה, לצאת ממחסום יצירתי/כתיבתי/רעיוני. 
אצלי זה כמויות רבות של יופי, כשאני רואה יופי שמתבטא ב: ספר/תמונות/אמנות איכותית/סרט/ טבע, מה שמתאפשר לי באותו רגע, אני נפתחת והרעיונות זורמים.
ואיזו פלטפורמה מכסה את כל אלה כמעט בצורה הכי מדהימה שיש, אם לא הפינטרסט האהוב!
https://www.pinterest.com/
לוח השעם הוירטואלי המהמם, שאליו אוספים תמונות מכל אתר שחוצים ועוברים. הכל מונח לפניכם ומתכוונן למה שמענין אתכם, וזה נהדר. מוזמנות.ים בכיף לעקוב אחר שלי, יש לי שם לוח גדול של השראה ואני פותחת אותו ובכלל את הפינטרסט הכללי בכל רגע שמתאפשר וזה אושר גדול. 
דף הפינטרסט שלי

עוד דבר שעוזר כשכבר מתחילים יצירה ודרוש מגע ראשוני של יד עם עץ/צבע/עיפרון/נייר ובמקרה שלי סכין.. זה להוציא את הרגש על המשטח כמו כאן בתמונה.. אני תמיד מחפשת את המקום של הנגיעה האנושית והחזקה הזו במשטח שמונח לפני, לא משנה מה יהיה. גם טוש/רפידוגרף שחור עם נייר לבן להחריד.. קודם כל קשקוש רפיטטיבי שקובע עמדה מסויימת. או! מכאן אפשר להמשיך לעבוד וליצור את העדינות המתבקשת.. 
לפחות כך זה אצלי, ממליצה לנסות.




ועוד בשבחי הדודל: doodle, הוא השירבוט. 
שמחה להכיר לכם, אם לא היכרתם את ליסה קונגדון המיוחדת והחד פעמית שמדברת המון על מחסומים יצירתיים/אומנותיים/ ובכלל איך להתחיל כל דבר. האישה היא עולם ומלואו של רעיונות, לימוד ואהבה לצבע וצורה. וכמובן גם ציירת, יוצרת ומאיירת מוכרת כשד, שהתחילה את דרכה מקורס קטן לשיפור מצברוח שלאחר פרידה. היא מספרת על כך בכל הרצאה שלה. לא קראתי או השתתפתי בשיעורים, אבל שמחה על הגישה הכללית שלה, היא פונה למחסום ממקום פסיכולוגי ומעניין. קודם כל כדאי להתחיל בלהגיד, אני אמן.. אני אמנית..
יש לה שיעורים שהיא מעבירה באתר שלה, וגם שיעורי יו טיוב מקסימים: 
איך להיות אמנית שמחה ושבעה!... והמון מידע וגם ספרים שהוציאה שתומכים באמנות ובהיותך אמן יוצר, ואיך לעשות מאמנות קריירה משגשגת. ליסה הנהדרת... מומלצת מאוד!
הנה לוח אחד אחד שלה שנשלח במסגרת חבילת השראה ממנה, מודפס בכתב ידה ותלוי לי ישר בסטודיו מול העינים:
מוזמנים להגדיל, לקרוא ולשנן :-)





עוד דבר לעשות כשקשה להתחיל, זה להתחיל בדיו וצבעי מים, נכון שלפעמים אין כוח להתחיל עם מכחול, במיוחד כשהעבודה אמורה להיות בעיפרון/צבעים אחרים/מארקרים. דוקא אז.. הדיו הפשוט והמים או צבעי המים עם מכחול פותחים את הנפש ליצירה טובה. אין חוקים בענין. אפשר לרחף בעדינות עם מכחול מלא מים או להציף את הדף בצבע מלא בוץ ולהשתמש במכחול כטוש עצבני. הכל הולך, הכל טוב מספיק להתחלה מבטיחה.




משהו במגע המכחול בדף, מרפרף על המקום שקורא לנפש לבוא להשתתף.. והיא באה.






כזו התחלה קשה היתה לי לאחרונה בבואי לצייר כריכת מחברת לדפוס. הייתי בלחץ של זמן, המחברת היתה אמורה להימכר ביריד גדול ומושקע והיו לי בקושי שבועיים, לחשוב על רעיון, לפנות לבית דפוס, לבחור פורמט, להדפיס ולאסוף..
בדרך כלל בזמני לחץ עם פטיש על הראש, אני מצליחה ליצור הרבה, זה היה עוד בזמן הלימודים שלי בויטל, תאריכי ההגשות הלכו והתקרבו ורק אז יכולתי להפציע עם רעיונות משמעותיים יותר.. המורים התייאשו והבינו שזו הדרך שלי..

עכשיו ניגשתי לענין בהצפה של יופי, צפיתי לילה אבוד אחד בסרט המאלף והמומלץ מאוד: science of sleep, "מדע השינה" של מישל גונדרי הנהדר! סרט יצירתי ויפה מאין כמוהו. כולו בדים/ניירות/טושים/שינויי פרופורציות מרגשים/ תפירה/ציורים ואמירות מקסימות ומרגשות שפותחות את התודעה ליופי.

למחרת כבר שייפתי וחרטתי שריטות על לוח דיקט שמצאתי אצלי בגודל מושלם למחברת.. ויצאה עיר.



בינתיים אפשר לקנות מחברות כאלה אצלי במחיר מוזל לאור העובדה שהן פיילוט בדרך להדפסה גדולה ואיכותית שתצא בקיץ. 



המחברות יבואו איתי גם ל"יריד לקראת הקיץ" המקסים בתלמי אלעזר בשישי 19/6. 
פרטים על היריד והמציגות המוכשרות בו כאן: 

אלה היו כמה מילים על מחסומים אמנותיים ויצירתיים. מקוה שמשהו כאן הדהד למישהו נכון. מוזמנים מאוד להגיב לפודט הזה, וגם לספר על המחסום שלכם ועל פתרונו.. או אי פתרונו.. הנושא טעון ומורכב ואשמח לשמוע אתכם.
בינתיים הולכת לחרוט קצת את עצביי על פיסת עץ ישנה. 

בינתיים אפשר לפגוש בי בכל מיני הזדמנויות.
בין יריד ליריד, אני מקיימת סדנאות לציור תלת מימדי אצלי בבית, הנה הסדנא הקרובה:
מוזמנות/מוזמנים בשמחה!

ובין השאר עושה מאמצים לתחזק חנות אטסי, מוזמנים להציץ כאן:

וכאן בדף הפייסבוק העיסקי שלי אפשר לראות יצירות מהעבר ומההווה וגלימפסים של סקיצות לעתיד.. 
אפשר להזמין משם תמונות רצויות/שלטים והזמנות. ולבחור תמונות מהאלבומים האחרונים שעוד מוצעות למכירה.
בשמחה!

תודה על האירוח, נעמה לי מאוד השעה הנקיה והמחשבה על יצירה 
להתראות בפוסטים הבאים. לקראת קיץ נעיםםםםםם...
איילת









April 26, 2015

הג'ינגול הזה


היי חברי הבלוג שלי, האיכותיים והחביבים.. 

החלטתי לכתוב בעברית הפעם, לבקשת הקהל הישראלי! (2-3 נשמות תועות.. )
כותבת כאן בערב מאוחר.. המון אירועים ועשייה גודשים את הימים האחרונים, ואני כאן כדי לספר על הניצוצות הקטנים שעושים לי את החיים האלה שלי מעניינים ומשופעי יופי.
לאחרונה אני מנסה ליצור שגרת כתיבה כאן ובמשך היום יש לי המון רעיונות שרוצה לחלוק ולספר על דרך העבודה שלי.
זה נתקל במעט קשיים כשמדובר באמא עם שני ילדים וזמן מוגבל ליצירה ועבודה. מצד שני, לא הייתי מוותרת על זה לעולם.. אז אולי יקרה שתשמעו פה עוד קצת על מלאכת התימרון והג'ינגול של האם העובדת העצמאית, שבימים אלה מגיעה לשיאים חדשים, ככל שהעסק מתפתח והביקוש עולה. טפוטפוטפו. :-)



את הטיוטה לרשומה הנוכחית התחלתי כבר לפני כחודשיים ימים. רציתי לספר על כמה חתיכות עץ אלופות שמצאתי בים ועל כל מיני הכנות לכל מיני פרוייקטים. הזמן עבר ובינתיים קרו עוד דברים שהסיטו את הענין לדברים נוספים ומרגשים.
אז אורזת לכם את כל החדשות האחרונות, שימו לב:

הדבר המרגש הראשון הוא שפתחתי חנות אטסי חדשה! 
אני עוד עוברת דרך מעניינת עם החנות הזו, יש שם המון דברים שאפשר לשפר, אבל כרגע אני מפתחת תחום חדש של למידה שאני קוראת לו "רכות לעצמי ואי הלחצת עצמי". התפתחויות ידווחו בהמשך! החנות החלה עם כ-16 פריטים התפתחה ל-26 פריטים והרבה חיבובים והערות נחמדות מצד מוכרים וקונים. כרגע הרוב נמכר בירידים הלא וירטואליים ונותרו בחנות כ 8 תמונות, ותכף אעלה עוד. בינתיים קנו מעט ולמרבה הטירלול- דוקא עבודות שבדיוק נמכרו במכירה ידנית באותו יום. מצאתי דרך לצאת מהענין, כל פעם בצורה יצירתית אחרת. מי שמבקש פרטים והארות והמלצות על ענין המכירה באטסי מוזמן לפנות אלי בכיף. הניסיון שלי לא רב אבל אפשר לפתח בריינסטורמינג בנושא הזה.
הנה כתובת החנות: אשמח לכל פייבורייט שופ/ פייב של אייטמים מהחנות/ או סתם חיבובים ותשומת לב..



בנוסף נזמן לי להשתתף ביריד עיצוב, ודוקא שם יש לי מסקנות על דרך ניתוב הכוחות שלך כמוכרת בדוכן, והלואי שאוכל לעזור מניסיוני לכל מי שמתחיל ורוצה למכור בצורה כזו, אז ככה:
1. לא להסכים ללכת למכירות ביריד כשאת בחצי כוח או משוועת לחופש!...
זה קשה, זה מתיש, האינטראקציות הכל כך ברוכות עם אנשים יורדות לחצי והתחושה הכללית רעועה. זה מה שקרה לי בחופש פסח האחרון, דוקא ביריד מעניין עם מוכרים אחרים מרתקים והפקה מעולה. הכוחות שלי קצת בגדו בי, ולאט לאט דברים התחרבשו. למרות שלא נעשה נזק רב מידי.

2. אם כבר החלטת כן ללכת ולהשקיע ביריד גדול, אז תנסי להפיק את המיטב ותהני!!
למזלי יש לי לקוחות שלפעמים מפתיעות ומרגשות אותי כל כך, שאני נעצרת רגע ואומרת, היי המפגש הזה שווה הכל.
כזאת היא ליאת שורק שחף, שעוקבת כבר זמן מה ורצתה לבוא לקנות. ליאת המדהימה שלפה את העבודה הזאת מאחורי הדוכן. אני לא תליתי אותה בתצוגה. ליאת הרגישה שאולי יש כאן עוד משהו שידבר אליה, היא שאלה אותי אם אני מסתירה ממנה משהו.. אני הוצאתי את העבודה וגימגמתי משהו על כך שהיא קשה ולא פשוטה ומדברת על זמן קשה שהיה לי בפרידה, ושאני מביאה אותה לירידים אבל לא תמיד נוטה להראות אותה כשהשולחן עמוס. ליאת התרגשה וסיפרה כמה שהעבודה מדויקת לה. סוחפת אותנו למפגש מרגש ודומע. תודה ליאת!! 




זו תחושה שמלווה אותי המון בעבודה. הרבה פעמים אני מרגישה שהיצירה פשוט רוצה לצאת מתוכי ולהיות בעולם. ואז בלי להחליט הרבה החלטות ולחשוב יותר מידי זה פשוט קורה. כך זה קרה בעבודה הזו שהגיעה ליעודה. אז תודה על כך.

3. יש עוד כמה דברים חשובים למכירה בדוכן כמו טווח מחירים מגוון, אריזות טובות ומיתוג נעים ומושך. אבל עליהם לא ארחיב במיוחד אלא לבקשתכם הנואשת.. מה שאני הכי אוהבת בדוכנים שלי זה השיחות עם האנשים.
עבודת האמן היא בודדה לפעמים ונורא נעים לפגוש את הקהל שהיצירה מדברת אליו. אני שמחה נורא כשבאים אלי ומספרים לי מה קורה בפנים. מה העבודה מפעילה בתוככם, זה מפגש מוצלח בעיני. אני יודעת שיש הרבה שלא אוהבים להתערבב בסיפורי הלקוחות. אבל אני כן.! לכל אחד יש סיפור מעניין וכשאני שומעת שעבודה שלי מזכירה את הארון של סבתא.. זה מרגש אותי..

בהזדמנות זו שמחה לחלוק אתכן ואתכם כתבה שהכינה עלי המעצבת וכותבת הבלוגים המהוללת איילת לנדאו שמספרת קצת את הסיפור שלי ואיך הכל התחיל, מוזמנות.ים להציץ  כאן 

לאחרונה היו כמה סערות בים שהובילו למציאת כמה חתיכות מאוד יפות של עצי סחף, מומלץ למצוא יום לאחר סערה או ים גלי ולחרוש את החופים. תענוג לאוהבי המתכת והדריפטווד כמוני. והלוואי שהייתי יכולה עוד ועוד..
אספר לכם על כמה עצים יפים שנאספו בים והובילו ליצירה, תיראו למשל את זה!: 


היישר ממעקה ספינת פיראטים שעברה ליד חופינו, זיהיתי את הפוטנציאל ליצור ממנה נוף 
והנה התוצאה בצילום מעט מוגזם:



יחד עם החתיכה הנ"ל נמצאה עוד ערימה של עצי סחף יפים ומרתקים להמשך עבודה


קורה ויש עצים חלקים, מהוקצעים למדי, שדורשים יחס יפה ויציב, השטח לא מחוספס במיוחד וניתן לעבוד עליהם במכחולים דקים ולהקפיד על פרטים.. אלה גם מעוררים השראה וגם מאפשרים למאיירת שבי לצייר תמונה שלמה ומדוייקת אבל עם איכות משטח של עץ, כלומר, ספיגה-העץ סופג את הצבע, ושיוף. אז יצא שהתחלתי ציור מעין זה עם זוג הציפורים:


וזה המוצר המוגמר:



התמונה הזו נמכרה לחדר שינה של לקוחה אהובה, ביריד הבית הפתוח של אמנים במושבה האחרון, כאן בפרדס חנה.
שמחתי לחלוק את החדשות האחרונות, מקוה ששעת הכתיבה הבאה והנעימה שלי מעבר לפינה, כי מחכים עוד המון עידכונים. החיים כרכבת הרים מטורללת. תודה למי שקרא עד כאן וארח אותי ואת התמונות שלי בראשו, בראשה.
עד הפעם הבאה, ג'ינגול נעים! איילת


January 11, 2015

a new beginning!

hi old friends!

its been more than 3.5 years since i wrote my last post in this illustration blog, and i'm very excited to come back to it again..
its like meeting an old good friend again.. a friend you used to have some really cool time, together in the past.
short catch-up, so many things have changed..:

i don't live in berlin anymore, i live in a small town in north of israel, and have my own studio at home. i collect reclaimed wood from the forest and construction sights around my home area, and driftwood from the beaches close by and make little landscapes and miniatures from them.
the stuff you see below this post is my past lives.. the life before i discovered the rewording and motivating wood media!



i started with wood after i moved and settled in. one of my first jobs was to work in a carpentry in down town tel aviv. i collected small pieces of wood from the carpentry, while
searching for my real new home in life.





















i shared my little houses with friends and let my kids play with them.. i started building them a land to stand on, and found my real home in a little town up north.




from then on things went pretty fast..
i hanged my art on my walls and people started seeing it and wanted to buy art from me.
i made some custom work for people and enjoyed a blast of happy feedbacks at a special spring art fair in town. from then on i keep collecting old wood to work with, its almost everywhere i go. i see a lovely piece of wood and develop ideas for it.. and create it..
i sometimes come back to paper but it is not that satisfying to me as wood.. :-)



i either illustrate on chunks of boards or build a landscape on them.
i mix it with magazines and old rusty pieces i find.
i love the story behind old pieces. 
here you can see my collection:




the interest in this mixed media art grew more and more. And the search for a piece of land and loaded land under it, keeps motivating me to this day..